הזכות לדיור הינה זכות בסיסית. בעבר הלא רחוק עובדה זאת היתה מובנת מאליה והיוותה נדבך משמעותי בהקמתו של המפעל הציוני. אלה היו ימים של סוציאליזם והנושא של הקולקטיב היה יעד מרכזי וגם צורך. עם קום המדינה הצורך לספק מקומות מחיה נאותים, באופן מידי ובעלות ברת השגה הלך וגבר, קנ"מ של הקולקטיב הלך השתנה והפך לשיכון ולדיור הציבורי. לארך השנים תפסו שיכונים אלה מעמד איקוני של תצורת בינוי של מעמד סוציו אקונומי נמוך, סביבת מחיה ירודה, מקור לסטיגמות והפליה.
ניתן לומר שראשית המגמה של ההתחדשות העירונית החל עם יוזמת פרויקט שיקום שכונות וההבנה כי יש להחיל מהלך מקיף של חידוש ותחזוקת הדיור הציבורי. אלה ימים אחרונים של הכרת המדינה באחריותה כלפי הדיור הציבורי, מהלך שנמשך כמעט לאורך של 25 שנה. את הפרויקט הובילו הגופים שבנו בעבר את המבנים והיו גם הבעלים: משרד הבינוי והשיכון והחברות המשכנות שהרוויחו בעצמם מעצם קיום פרויקט זה.
בניגוד לשם המבטיח, ההבטחה לא מומשה והשכונות לא שוקמו. ב-2004 יזמתי בשיתוף עם משרד הבינוי והשיכון הצעה לשיקום שכונות במתווה חדש. בבסיס הנחת העבודה היתה כי השיקום חייב להיות נרחב, מעמיק, מהותי ולטפל בבעיות סטריוטיפיות. מאידך, לא למחוק את המורשת של השיכונים שיש להם מקום של כבוד במרקם וההיסטוריה העירונית. לצורך כך הצבעתי על גג הבניין כמשאב שיכול לחולל את הפרויקט ע"י מינופו לעשיית הון עצמי, שלא קיים בידי דיירי הדיור הציבורי. "שינטוע" בעולם החקלאות פרושו חיבור רקמות חיות מצמח ("רוכב") אל גזע או ענף של צמח מושרש אחר ("כנה")הקרוב אליו קרבת משפחה. ההצלחה נמדדת ביכולתם של שני המינים להתאחות לצמח שלם, לשרוד לאורך זמן ולהיות פרודוקטיביים. במקרה של הדיור הציבורי קראתי לכך שנטוע סביבת מגורים.
הדבר הטבעי והמתבקש היה שהחברות המשכנות ומשרד הבינוי בראשן יהיו בחזית הפיילוט כמי שבנו את הבניינים, כמי שירוויחו ישירות מעליית ערך הנכס וכמי שאחריות לרווחתם של הדיירים. אך לא כך קרה. כאמור, אנו כבר בראשית שנות ה-2000 והבון-טון הוא כוחות השוק. משרד הבינוי תמך, אירגן ואף מימן את התכנון אך נמנע מלעשות את הצעד המשמעותי של יזום הפרויקט מסיבות שונות השמורות עימו. מהלך מסוג זה יכול היה לבסס ולשמר את הרלבנטיות של משרד הבנוי והשיכון, יכל להגדיל את מאגר הדירות בדיור הציבורי לזכאיים ומעל לכל, יכל לאפשר ולממש פרויקטים בהם הייזום הפרטי לא יעסוק בשל רף יזמי שאינו מספק. בנוסף, שחקן ציבורי בשוק הייזום והביצוע יכל להוות גורם מאזן, שמהווה חלופה לדיירים ומאלץ את היזמים הפרטיים להתחשב בו.
תמא 38 , שנולדה שנה לאחר שהתחלנו את הפיילוט של שיקום שכונות, מבוססת על אותו עיקרון, הגג כמשאב שבעזרתו ניתן לחדש את המבנה ללא השתתפות בתשלום מצד הדיירים הקיימים. אם בפיילוט של משרד השיכון עוד היתה ציפייה ליזמות ציבורית, הגיעה תמא 38 ובריש גלי, העבירה את אחריותה לשוק הפרטי בעזרת התמריצים של זכויות הבניה. היקף הזכויות מכח תמ"א 38 הינו פוטנציאל עצום למלאי של יח"ד חדשות. קיימים עשרות מבנים שמשווים לפרויקטים מסוג זה שלא ייקרו בשל חוסר כדאיות כלכלית וביכולתן של החברות המשכנות, כיזמיות ציבוריות היה להוציאן אל הפועל. יוקר עלות הדיור הינה בעיה שצריכה להטריד כל מי שעוסק בתחום. מחאת האוהלים של קיץ 2011 היוותה רק סמן ראשון לכך. על רקע זאת, העדרה של יזמות ציבורית אמתית הינה צורמת במיוחד ומהווה מחדל ערכי במחויבות המדינה לתושביה.
המאמר הוכן כהצעה לדיון עבור יום עיון בנושא פוסט קפיטליזם ע"י מכון ון ליר